בית היפהפיות הנמות
יאסונרי קוובטה
כתר
ספרו של זוכה הנובל לספרות, שנפטר כשנה אחרי שנולדתי, הוא חלק מן הסדרה הקטנה המוצלחת של הוצאת כתר, וכספרים אחרים מאותה הסדרה הוא מותיר רושם של סיפור אגדה מארץ רחוקה.
זוהי נובלה המספרת את סיפורו של אגוצ׳י – יפני זקן המבלה כמה לילות בהתבוננות ושינה לצידן של נערות צעירות ויפות, עירומות כביום היוולדן ומורדמות באמצעות סמים.
זקנים אחרים מגיעים אף הם לאכסניה המוזרה הזו, שיש לה חוקים וכללים ושמנהלת אותה אישה המעוררת בקורא (ובאגוצ׳י) אי נוחות בולטת.
הוא מקפיד לציין שהוא, שלא כמו הזקנים האחרים, עדיין לא ״חדל להיות גבר״. זה המקום לציין שהוא גם לא חדל מלהיות צעיר יחסית, שכן גילו בסיפור הוא 67 שנים בלבד.
את לילותיו בבית היפהפיות הנמות מלווים תיאורים מפורטים של היפהפיות עצמן. של גופן, ריחן, שפתיהן, לשונותיהן, לחייהן, זרועותיהן, צווארן, שערן ועוד ועוד. בעיני – זהו בית ספר לכתיבה ממש.
המילים הללו, יחד עם סיפוריהן של נשים אחרות (ערות) בחייו של אגוצ׳י, משמשות אמצעי להנגדה חדה בין החַיּוּת הצעירה למוות הממשמש ובא אל הזקן.
הסיפור כולו אפוף מיסתורין וסודיות. הן בגלל הרעיון עצמו והן בגלל ההתרחשויות שהוא מתאר.
יש בו בדידות שמגיעה עם הגיל המבוגר, כמו גם ניתוק שמגיע משינה עמוקה של הבנות הצעירות.
יש בו שאלות של חיים ומוות, יחסים של בין נשים וגברים, צורך במגע אנושי וצורותיו השונות, והוא עורר בי מחשבה ורצון במענה לכל אלה, בדומה למענה שמחפש אגוצ׳י הזקן.
שונה, זר בהוויתו ומומלץ.