החבל
סטפן אאוס דם זיפן
הקיבוץ המאוחד

מגב הספר: בכפר קטן ומרוחק, מוקף שדות ויערות, חיים איכרים פשוטים וישרים בשגרה קבועה ומסודרת, מנותקת מכל מאורעות חריגים המתרחשים בעולם. יום אחד מוצא אחד הכפריים חבל מונח על הקרקע בפאתי הכפר. החבל משתרך אל תוך היער וקצהו לא נראה. אנשי הכפר מוטרדים מאד מן השאלה מה פשר החבל הזה ולאן הוא מוביל. החבל עוכר את שלוותם ומעורר בהם סקרנות וצמא לפעולה, ועל כן יוצאים הגברים במשלחת אל תוך היער. תוך הניסיון האובססיבי למצוא את סופו של החבל הם הולכים ומתרחקים מן הכפר, מבתיהם ומשפחותיהם. ״כשהאושר נעשה גדול מדי הוא הופך לסבל״ (עמ׳ 10) - מיד בתחילת הספר מוסברת הסיבה בגללה יוצאים הגברים אל מסעם בעקבות החבל וכיצד נפלו בשביו. שאפתנות עיקשת ו״דחף שלא היה לו אח ורע בחייהם״ כבש אותם. הם זקוקים ל״הרפתקה, למשהו שונה לגמרי״ (עמ׳ 39). ״על המסע הזה אל המרחק ואל הלא נודע הם יספרו לילדיהם ולנכדיהם...״ (עמ׳ 57). ואכן - הדחף לפעולה ויצר ההרפתקה הם נחלתם של הגברים. הנשים נותרות עם הילדים והגברים הזקנים בכפר להמתין לגברים שיחזרו ממסעם אל תוך היער. הן ממתינות. הן ״קיבלו עליהן את מרות הצער שבהמתנה״ (עמ׳ 72). משנואשו מן ״ההמתנה המיוסרת הטורפת אותן שעה-שעה״ (עמ׳ 81), הן מחליטות לטפל בעצמן בקציר – פעולה שעל פי החוקים הלא כתובים נעשית על ידי הגברים. בלית ברירה הן מטפלות לא רק בילדים, אלא גם בחיות המשק ובמטלות ה׳גבריות׳. משכשלו במשימה ונגוזה תקוותן שהגברים יחזרו, הן עוזבות את הכפר המוכר ומחפשות מקלט בכפר אחר. מסעם של הגברים מתאר דינמיקה בין טיפוסי אופי שונים. הוא מלמד על חבורה של אנשים לא חכמים במיוחד, שחייהם מתנהלים במבנה מסורתי של חלוקה מגדרית, וכצפוי הם משתחררים בקלות ותוך שכנוע קצר מן העכבות החברתיים ועוברים לביזה ולאלימות. זאבים תוקפים אותם, נחש מכיש, היער מקיף אותם באפלה מפחידה - כל אלה משמשים כאן דימויים למצבם, וכמיטב המסורת של יצירה אלגורית מלמדים כיצד המחשבות המעיקות על המטלות הרגילות שלהם לא החזיקו מעמד והם ״הותירו את החשיבה בשולי הדרך״ (עמ׳ 117) ו״שקעו ללא עקבות לתוך האיזורים האפלים יותר של התודעה.״ (עמ׳ 84). אי אפשר שלא לחשוב על ׳בעל זבוב׳ של ויליאם גולדינג בקשר לספר הזה. הטריגרים לפעולה שונים, הנפשות הפועלות שונות, אבל שם וגם כאן ישנה התרחקות פיזית מחברה מסודרת - מי ליער אפל ומי לאי בודד - הרחק מציוויליזציה המונהגת ע״י חוקים ונשענת על מוסר. שם וגם כאן מתדרדרים להתנהגות בלתי מוסרית ופראית. שם וגם כאן זונחים התנהגות תרבותית לטובת יצרים חייתיים. שם וגם כאן בנות המין הנשי אינן חלק מההתפרקות החברתית הזו. ב׳החבל׳ הן אף מייחלות לנחמה שבחזרת הגברים הביתה ולחזרת ״הסדר״ לחייהן. אם מישהו אמר ׳פמיניזם׳ - זהו הרגע לשתוק.... ׳החבל׳ אינו מסוג הספרים שאני קוראת בדרך כלל. הוא ספר קצר, בפורמט קטן, כתוב בסגנון של אגדה או סיפור עם, בפרקים קצרים שכותרתם חושפת את תוכנם. אין בו תחכום והוא נקרא במהירות. זו שיטה מצוינת להכריח את הקוראים להתעמת עם תוכן לא נעים. שיטה מצוינת להזכיר לכולנו כמה מהר דברים עשויים להתדרדר, כמה בקלות משתלטים יצרים וחברה מתוקנת הופכת אלימה וכיאוטית. ובימים אלה - זוהי תזכורת חשובה במיוחד.