מה קרה להגר באילת
עופרה עופר אורן - זוכת פרס ספיר
כנרת זמורה דביר

מגב הספר: נערה צעירה גדלה בבית אלים ומוחץ, ובורחת ממנו אל האלימות שבחוץ, כי מה שקרה להגר באילת הוא רק חוליה אחת בשרשרת של בגידה, הפעלת כח, ועצימת עיניים..... מחזור סונטות באורך רומן מלא, שמפרק את הטראומה על כל גווניה לפרודות קטנות של כאב...
בסצינה שהחרידה את בני בצעירותו באחד מסרטי הארי פוטר, נענש הארי בכתיבת משפט חוזר, וכל מילה שהוא כותב על הדף נחרצת גם על עורו. כשדמיינתי את עופרה עופר אורן כותבת את הסיפור השירי הזה, ראיתי בעיני רוחי כיצד קורעות המילים את עורה המדמם. הדימוי מתחזק עוד יותר כשמגלים שגם הגר, קורבן של גילוי עריות מתמשך ע״י אב אלים, נוהגת לחתוך את עצמה.
זהו לב העניין. זה מה שעושה טראומה מינית באופן כללי וגילוי עריות ביתר שאת. היא פותחת לרווחה את השער לטראומות אחרות. היא כמו דליפת דלק במים. כתם מתפשט, שאין לו גבול או סוף. ומכאן גם כזה שאי אפשר להחלים ממנו.
ואכן - הגר אינה מחלימה. גם לאחר שהיא עוזבת את ביתה היא נותרת תמיד מי ש״גּוּפָהּ שֶׁהֻתַּר, שֶׁנָּתוּן לִשְׁלִיטָה, כְּלָל אֵינֶנּוּ שֶׁלָּהּ, הוּא מֻפְקָר וּמֻתָּר." (60). וגם כשהיא נמלטת לחיים אחרים, היא אינה מצליחה לבסוף לחיות אותם.
מבלי להידרש להשתלשלות העניינים עצמה אומר שיש כאן תיאורים מעוררי חלחלה של התנאים שמייצר לעצמו הפוגע, כדי שיוכל לבצע את זממו:
הִיא לוֹבֶשֶׁת כֻּתֹּנֶת, אַךְ בְּלִי תַּחְתּוֹנִים (כִּי אָסוּר: הָרוֹפֵא לֹא מַרְשֶׁה... (56)
בְּחַדְרָהּ אֵין בַּדֶּלֶת מַנְעוּל – זֶה אָסוּר! (42)
(אמה של הגר) הִיא נוֹטֶלֶת עַכְשָׁו שְׁתֵּי גְּלוּלוֹת מַרְגִּיעוֹת שֶׁאוֹתָן מְסַפֵּק בַּעֲלָהּ: שֵׁנִי וַאבֵּן (54)
ויש כאן תיאור מדויק עד כאב של מנגנונים שמפעילה ילדה (ואח״כ אישה) כדי להתמודד עם האסון שמביא עליה הלילה:
זֶה הָאוֹת לַפִּצּוּל הַפְּנִימִי, לַשִּׁסּוּעַ: הַחֹשֶׁךְ הוּא שָׂק הַמֻּלְבָּשׁ עַל רֹאשָׁהּ וְגוּפָהּ מְנֻתָּק (עמ׳ 57).
קשה להכביר מילים על גודל ההישג הספרותי שהוא הספר הזה. עופרה עופר אורן הפעילה על התוכן המזעזע אילוץ צורני בדמות שירה. משחק קשה לעיכול של ניגודים בין היפה והנורא, בין הרצון למחוא כפיים והרצון לחבוש את הפצעים.
ואם בפצע מדובר, הרי שכן יש כאן, בעיני, סוג של תחבושת רכה בדמותו של פיטר – אותו פגשה הגר באילת ואליו היא נוסעת מאוחר יותר ללונדון. פיטר הוא דמות שקטה ביותר ממובן אחד: הוא אינו שואל ואינו לוחץ לקבל מהגר תשובות או מידע, והוא גם משקיט את פחדיה, כיוון שהוא מזהה את מצוקתה ומעניק לה את החמלה שהיא זקוקה לה כל כך. ובהקבלה לאדוות המתפשטות של הפגיעה המינית, גם לבחירות שלו תהיינה תוצאות שיתמשכו מעבר להגר.
אסיים בגילוי נאות:
את הספר קראתי זמן קצר אחרי צאתו. גנזתי את מה שכתבתי עליו, משום שעופרה כתבה סקירה על ספרי שלי ״טעם של מלח״, וחששתי אז ממראית עין של יחסי גומלין לא נאותים.
עם ההכרזה על זכייתה של עופרה בפרס ספיר ולאור (חושך) חיינו כאן בחודשים האחרונים, אני פחות מוטרדת מזוטות מהסוג הזה. חשוב הרבה יותר בעיני להמליץ למי שעדיין לא קרא – רוצו.