גבר הולך לאיבוד מול מרפסת.

זו המרפסת של שין. האשה שבה הוא חושק. 

והוא לא הולך לאיבוד. הוא מתכנס עמוק יותר ויותר אל נקודת ההשתוקקות אליה. אל הצורך האופף כל.

היא גרושה, אמא לילד, חייה מלאים חוויות וחברים. הוא נשוי, אב לילדה, סופר מצליח. פוסטר של גבר שהשיג מה שצריך להשיג בחייו. פוסטר, אבל לא פלקט שטוח. ההפך הוא הנכון. הצורך אינו (רק) של הגוף המצליח. הצורך הוא של הנפש הבודדת. ומתוך שיש כאן נפש ולא רק גוף נוצר העומק.

דריה שועלי כותבת את מהלך ההשתוקקות הזו. היא כותבת אותה בתיאורי גוף חשופים ובתיאורי נפש מעמיקים ויפהפיים. היא כותבת דמויות עזות ומלאות. היא כותבת את תודעתו של גבר - משימה קשה לכל הדעות. היא כותבת את היפוך התפקידים, בו האשה היא החזקה, השומרת על עצמה ממלכודת הרומן עם גבר נשוי למרות המשיכה אליו, השולטת בסיטואציה ושומרת על מינוניה (הקטנים), בעוד הגבר הוא הנטרף מרוב רצון ליחס מצידה, מרוב הצורך שלו בה, לא רק בגופה, מרוב מצוקה כשהצורך הזה לא נענה.

ברמת פני השטח של הסיפור יש כאן בחירות חכמות: שועלי לא מעניקה לגבר שם, ולאישה היא מעניקה ראשי תיבות בלבד - ״שין״. אשתו (רותי), בתו (טליה), אחותו (ליאת) וחבריו המעטים זוכים דווקא לשמות, אבל לא זוכים לנוכחות של ממש. הם פשוט לא שם. הם גם מסבירים כך את בדידותו וגם מאפשרים אותה. ״מתמיד הייתי שייך לעצמי, ורותי היתה שייכת לעצמה... מה שנתתי לשין נוצר ממנה. לא יכולתי לקחת אותו מרותי, משום שמעולם לא היה שלה.״

עוד יש כאן עלילת משנה, בה אחותו הצעירה של הגבר מכורה לסמים. היא מלוכלכת, רזה, מוכה, על סף מוות מתמיד ממנת יתר או מסכנות הרחוב. עלילת משנה חשובה מאין כמוה, שכן בעזרתה - עם הבושה והכאב והסחי - משתקפים כאביו, בדידותו והתחתית שהוא נמצא בה.

היפוך התפקידים אמנם מרחיק את ״שין״ מלהיות סיפור קלישאתי על המאהבת הנזקקת והאיש החזק שמעניק לה פירורים מחייו בלבד, אבל הוא מסגיר בכל זאת את מה שאני מנחשת כאמירה של דריה שועלי על רומן כזה, שכן האשה יוצאת מחייו אל חיים (מלאים) אחרים, והוא, הגבר, נותר עם האפלה שאותה ״אני נושא בתוכי״ למרות שהיא, האשה, ״העירה אותי והאירה אותי.״

ולמרות זאת יש כאן חמלה לגבר הזה, הרגיש, המכיר את עצמו היטב, שבדידותו אמיתית והוא מפחד מן המוות (האמיתי והמטאפורי), ונסמך על הארוס, ותר אחר רומן יצרי, שהוא למעשה רומן רומנטי של ממש. כזה שבו ״רגשותיי שלי החרישו את אוזניי בעוצמתם...״. רומן של אהבה.

אני מוצאת כח אמיתי ביכולת לגעת ברוח האדם הגברית והנשית, ולהעניק לה מילים. זו יכולת שמעניקה לאוחזת בה את הפריווילגיה של התבוננות באנושי. בטוב וברע, בכוח ובחולשה, בבושה, בסחי, בכל קשת הרגשות כולם.