top of page

תמונות עירום

ענת עינהר

עם עובד

״תמונות עירום״ הוא אחד מן הספרים שבחרתי היום. הוא יצא לאור ב-2015 והוא ספרה השני של ענת עינהר (למבוגרים). יש בו שלוש נובלות. המבנה הזה, של סיפור שאינו ארוך כרומן אבל יש בו מספיק עומקים, אהוב עליי מאד. למרות שהסיפורים שונים זה מזה, בכולם ישנה אותה אוירה של דבר מה שחבוי כל הזמן מתחת לפני שטח הדמויות ורוצה מאד להתפרץ.

בנובלה הראשונה סבתא לילדה ניגרית למחצה מתחילה לקבל מיילים פורנוגרפיים, המעוררים את יצריה המיניים. בשנייה נערה שעוקבת באובססיביות אחר סופרת מפורסמת ודוגמנית מנוצלת נפגשות באוטובוס וגורלן נקשר, ובשלישית חיילת חסרת בטחון ומוכשרת בציור נענית לדרישות מפקדה בבסיס דרומי.

בכולן רוחש יצר. בכולן מתקיימים דחפים שאין לדבר בהם. כך, למשל, יש כאן יצרים מיניים (״כששני הצעירים נדחקו במבואה הצרה של הבית, התחכך מכנס העור המלאכותי של אחד מהם בברך שלה והשאיר שם עקצוץ מחוספס, ומזל שברכיים לא יכולות להסמיק.״) או יצרים אלימים (״בין שתאסוף אותה נגה אל ביתה החם ובין שתגרור אותה אל חצר אחורית חרבה ותתאכזר אליה שם ככל יכולתה.״) וגם תיאורים עזים של פריטי יום-יום, שלכאורה אין סיבה או צורך שיחדרו אל הקורא, אבל הם מפעילים גם אצלו ומבלי שירצה אפילו איזה רכיב גופני נסתר (״מאדים עור ידיה ומתבצק וצבה, וחתכים נבעים בין אצבעותיה כמו פיות דגים אילמים.״).

כתיבתה של עינהר יפה כל כך. שפת הספר היא עדינה ואפילו פיוטית, מנוגדת להחריד לתכנים שהיא מתארת. הלשון האסתטית מספרת על נשים דחויות, על גברים שיש בהם רוע, על כאלה ששואבים את כוחם מחולשתם של אחרים, על טירוף נסתר ועל כוחנות. והיא עושה זאת באיטיות, בקצב מייסר כמעט, שכן ברור לקורא שהסיפור מתקדם לקראת אקט שלילי בלתי נמנע.

לאורך הקריאה הרגשתי את מבטה העז של עינהר על קוראיה. היא מאתגרת אותם לאמץ את מה שלכאורה הם סולדים ממנו, ממתינה לראות אם יוכלו להכחיש שגם להם ״קשה אף יותר להתעלם מן העין שמפלשת את הגוף דרך העצמית הזקורה של עדשת התקריב״.

bottom of page